מקור טקסי חינות בתימן

חינות הן גם חלק מתרבותם של יוצאי תימן שעפ"י המסורת שלהן טקסי חינות באים לסמל, בדומה לחינות המרוקאיות את המעבר מחיי הרווקות לחיי הנישואין. בעבר, נהוג היה לקיים טקסי חינות בתימן במשך 7 ימים שלמים. טקסי החינה לוו במוזיקה תימנית מסורתית, מאכלים תימנים ובלבוש המאפיין את תרבות יוצאי תימן.

טקסי חינות בעדה התימנית, בדומה לעדה המרוקאית באו לסמל את המעבר מחייק המשפחה לבני הזוג, וע"י הססגוניות והשפע את ברכות המשפחה והחוגגים לחתן ולכלה לחיי שפע, פוריות והצלחה. בסוף 7 ימי החינה נהוג היה לערוך את החתונה ובכך לסמל את סיום חיי הרווקות של בני הזוג.

מקורות רבים מצביעים על כך שטקסי חינות היו נהוגים מאות שנים בקרב העדות שונות באופנים שונים, כאשר גם בתוך כל עדה היו מנהגים שונים ומגוונים שכללו בין היתר הבדלים באופי הטקס ועריכתו, הלבוש המסורתי שמתאים לכל איזור בתימן ולמנהגי המקום שבו, התכשיטים המסורתיים, משך קיום טקס החינה והמאכלים המותאמים לאותו זרם ואיזור ספציפיים. כיום נהוג לקיים טקסי חינות כסמל למנהגי המסורת המקוריים, מספר ימים לפני החתונה עצמה ולרוב משך ערב אחד בלבד.

חינות בעדות השונות נעוצות במקורות שונים, ומקורן ופירושן המילולי גם הוא משתנה לפי הנהוג באותה העדה. יש שאומרים שמקור המילה חינה הוא בנוי מראשי התיבות של מצוות אותן מקבלת האשה מרגע נישואיה ואותן היא חייבת לקיים, וע"י קיום טקסי חינות מסמלת האשה את קבלת המצוות כהכנה למעבר לחיי הנישואין. המצוות הן – חלה, נידה והדלקת נרות.