טקס חינה תימני כיום

פרטי הלבוש הנהוגים בטקסי חינות תימניים נושאים איתם משמעות וסמליות רבה ובמרבית טקסי החנות התימניות כיום משתמשים במלבושים שמתאימים ומקובלים עפ"י המסורת ללא הבדלים מהותיים.

לבושה של הכלה בחינה התימנית הוא צנוע מאוד ומכסה את כל שטחי גופה, ובמהלך טקס החינה התימנית נהוג בדומה לטקסי חינות מרוקאיים להחליף את התלבושות התימניות מסורתיות כ- 3 פעמים. כחלק מהתלבושת הכלה עוטה על עצמה תכשיטים רבים כבדים מאוד הכוללים מחרוזות רבות וטבעות על כל 10 אצבעות ידיה ובצבעים עזים של ירוק, אדום וכחול שמטרתם לשמש כמחסום נגד עין הרע. סמליות התכשיטים מאפיינת כניסה לחיים כבדים שניתן להפוך אותם ליקרים. הכלה במהלך הטקס עוטה על ראשה כובע שעטור בפעמונים רבים המסמלים את הפוריות והפריון של הכלה.

במרבית העדות, כמו גם בעדה התימנית נהוג שהורי הכלה הם אלו שמארגנים ועורכים את טקס ה חינה כסמל למעבר הכלה מבית אביה. בתימן נהוג היה לערוך טקסי חינות בהפרדה מוחלטת בין נשים לגברים כאשר תפקיד האורחים הגברים היה לשמח את החתן המיועד ותפקיד הנשים היה לשמח ולרקוד עם הכלה המיועדת.

כיום מקובל בטקסי חינות תימניות (בקרב חילוניים בד"כ) לערוך את הטקס כאשר הגברים והנשים מעורבים ביחד ושניהם רוקדים ומשמחים את הכלה והחתן.
התלבושת בטקסי החינה הן לרוב עפ"י תרבות צנעה ולטקס יש סדר והתנהלות מסויימים.

לאחר הלבשת בני הזוג נהוג ללוות אותם לאולם עם שיירה שמלווה אותם, ולבושה בתלבושות מסורתיות שלרוב גם הן מאפיינות את תרבות צנעה המסורתית. השיירה מלווה אותם בזאפה שזו שירה תימנית מסורתית, אותה מלוות הנשים בתופים. במהלך טקסי חינות מרוקאיות כאשר מלווים את בני הזוג הנשים נוהגות שאת מגשים מלאים בעוגיות וממתקים כסמל למתיקות ולברכה אותם הן נושאות לבני הזוג. בטקסי חינות תימניות הנשים נוהגות לשאת סלסילות קש צבעוניות ומפוארות, בתוכן נרות צבעוניים דולקים ופרחים ססגוניים. ישנם הנוהגים שם לשים ביצים מעוטרות בסלסילות כסמל לפוריות.