הילולה - הפקת אירועי חינה מרוקאית

היסטוריה החינה התימנית

החינה התימנית
מקור טקסי חינות בתימן
חינות הן גם חלק מתרבותם של יוצאי תימן שעפ"י המסורת שלהן טקסי חינות באים לסמל, בדומה לחינות המרוקאיות את המעבר מחיי הרווקות לחיי הנישואין. בעבר, נהוג היה לקיים טקסי חינות בתימן במשך 7 ימים שלמים. טקסי החינה לוו במוזיקה תימנית מסורתית, מאכלים תימנים ובלבוש המאפיין את תרבות יוצאי תימן. טקסי חינות בעדה התימנית, בדומה לעדה המרוקאית באו לסמל את המעבר מחייק המשפחה לבני הזוג, וע"י הססגוניות והשפע את ברכות המשפחה והחוגגים לחתן ולכלה לחיי שפע, פוריות והצלחה. בסוף 7 ימי החינה נהוג היה לערוך את החתונה ובכך לסיים את חיי הרווקות של בני הזוג.
חינות בעדות השונות נעוצות במקורות שונים, ומקורן ופירושן המילולי גם הוא משתנה לפי הנהוג באותה העדה. יש שאומרים שמקור המילה חינה הוא בנוי מראשי התיבות של מצוות אותן מקבלת האשה מרגע נישואיה ואותן היא חייבת לקיים, וע"י קיום טקסי חינות מסמלת האשה את קבלת המצוות כהכנה למעבר לחיי הנישואין. המצוות הן – חלה, נידה והדלקת נרות.
מקורות רבים מצביעים על כך שטקסי חינות היו נהוגים מאות שנים בקרב העדות שונות באופנים שונים, כאשר גם בתוך כל עדה היו מנהגים שונים ומגוונים שכללו בין היתר הבדלים באופי הטקס ועריכתו, הלבוש המסורתי שמתאים לכל איזור בתימן ולמנהגי המקום שבו, התכשיטים המסורתיים, משך קיום טקס החינה והמאכלים המותאמים לאותו זרם ואיזור ספציפיים. כיום נהוג לקיים טקסי חינות כסמל למנהגי המסורת המקוריים, מספר ימים לפני החתונה עצמה ולרוב משך ערב אחד בלבד.

טקסי חינות תימניות כיום
במרבית טקסי החנות התימניות כיום משתמשים במלבושים שמתאימים ומקובלים עפ"י המסורת ללא הבדלים מהותיים. פרטי הלבוש הנהוגים בטקסי חינות תימניים נושאים איתם משמעות וסמליות רבה.
לבושה של הכלה העתידית במהלך הטקס הוא צנוע ומכסה את כל שטחי גופה, ובמהלך טקסי החינה נהוג להחליף בדומה לטקסי חינות מרוקאיים תלבושות מסורתיות כ- 3 פעמים. הכלה עוטה על עצמה תכשיטים רבים כבדים מאוד הכוללים מחרוזות רבות וטבעות על כל 10 אצבעות ידיה בסמליות שמאפיינת כניסה לחיים כבדים שניתן להפוך אותם ליקרים. הכלה במהלך הטקס עוטה על ראשה כובע שעטור בפעמונים רבים. הפעמונים באים לסמל את הפוריות והפריון של הכלה. כאמור הכלה עוטה על עצמה תכשיטים רבים שבמסורת התימנית במהלך טקסי חינות התכשיטים צריכים להיות מצבעים עזים של ירוק, אדום וכחול שמטרתם לשמש כמחסום נגד עין הרע.
במרבית העדות, כמו גם בעדה התימנית נהוג שהורי הכלה הם אלו שמארגנים ועורכים את טקס ה חינה כסמל למעבר הכלה מבית אביה. בתימן נהוג היה לערוך טקסי חינות בהפרדה מוחלטת בין נשים לגברים כאשר תפקיד האורחים הגברים היה לשמח את החתן המיועד ותפקיד הנשים היה לשמח ולרקוד עם הכלה המיועדת.
כיום מקובל בטקסי חינות תימניות (בקרב חילוניים בד"כ) לערוך את הטקס כאשר הגברים והנשים מעורבים ביחד ושניהם רוקדים ומשמחים את הכלה והחתן.
התלבושת בטקסי החינה הן לרוב עפ"י תרבות צנעה ולטקס יש סדר והתנהלות מסויימים.
לאחר הלבשת בני הזוג נהוג ללוות אותם לאולם עם שיירה שמלווה אותם, ולבושה בתלבושות מסורתיות שלרוב גם הן מאפיינות את תרבות צנעה המסורתית. השיירה מלווה אותם בזאפה שזו שירה תימנית מסורתית, אותה מלוות הנשים בתופים. במהלך טקסי חינות מרוקאיות כאשר מלווים את בני הזוג הנשים נוהגות שאת מגשים מלאים בעוגיות וממתקים כסמל למתיקות ולברכה אותם הן נושאות לבני הזוג. בטקסי חינות תימניות הנשים נוהגות לשאת סלסילות קש צבעוניות ומפוארות, בתוכן נרות צבעוניים דולקים ופרחים ססגוניים. ישנם הנוהגים שם לשים ביצים מעוטרות בסלסילות כסמל לפוריות.

התלבושות התימניות
כאמור, כיום נהוג להלביש את בני הזוג העורכים חינה תימנית בבגדים המשויכים למסורת צנעה.
טקס החינה כולו צבעוני, ססגוני ומלא שמחה ובהתאמה התלבושות הנהוגות בטקסי חינות תימניות גם הן ססגוניות ומשולבות בצבעים רבים, בבדים עשירים ובהמון אביזרים נלווים כמו רקמות שונות ותכשיטים רבים אותם עונדת הכלה המיועדת.
יחד עם זאת, למרות כל הקיצוניות בהדגשת הלבוש, והפגנת הססגוניות והשפע המשתמע מהתלבושות המסורתיות, הקו המנחה תלבושות בטקסי חינות תימניים הוא צניעותה של האשה העוטה בגדים מסורתיים באופן שניתן לראות את פניה (ללא שיערה), ואת כפות ידיה העוטות טבעות על כל האצבעות בלבד.
לפריטי הלבוש השונים ישנם כינויים שונים ומשמעויות רבות:
מזה'ר – כינוייה של השמלה המסורתית אותה לובשת האשה. השמלה בד"ר צבעה זהב, או שהיא רקומה ברקמות רבות בצבעים ובגוונים רבים של זהב.
כביר – הכלה מתחת לשמלה לובשת מכנס עם רגליות במטרה להצניע את גופה ככל שניתן. לרגליות אלה קוראים כביר ולרוב גם הן תואמות את השמלה המסורתית ורקומות בצבעי זהב.