טקס החינה בימינו

טקס החינה הוא חלק מסורתן של עדות מזרח שונות, ביניהן יהדות מרוקו, תימן, טוניס ועוד למרות זאת כיום אפשר לראות שעדות רבות אימצו לחיקן את טקס החינה כחלק בלתי נפרד מארגון החתונה, והם מקיימים אותו ללא קשר למוצא הורי החתן והכלה ולו מתוך רצון לחגוג את טקס החינה השמח וצבעוני כל כך, וכדי להעניק ברכה נוספת לבני הזוג. במקור טקס החינה בא לסמל את מעבר בני הזוג, החתן והכלה לעולם הנישואין מעולם הרווקות תוך טקסים שונים שנערכו באירוע החינה שמטרתם לשמש כסמל לברכה, פריון, פרנסה ושמירת זוגיותם של החתן והכלה מרגע כניסתם לחיי הנישואין כבעל ואשה.

במסורת המרוקאית היה נהוג שטקס החינה נערך יום לפני החתונה, ומתקיים בבית הורי הכלה באוהל מרוקאי שהם הקימו בחצר ביתם, כמו כן היה נהוג שהורי הכלה הם שמארגנים את הטקס עבור בני הזוג לפני חתונתם כסמל למעבר הכלה מביתם לבית החתן.
כיום עדות רבות מבקשות לשמר את טקס החינה המסורתי, כפי שהיה נהוג "בבית אבא" וכפי שרבים מהם עברו כמיטב המסורת המרוקאית על ידי כך שעורכים לילדיהם הנישאים טקס חינה המאפיין את העדה אליה הם משתייכים.

יחד עם זאת כיום, בעידן המודרני , זוגות רבים נישאים כשהם אינם בני אותה העדה, ונהוג לערוך את טקס החינה על פי מוצאה של הכלה, אולם בעידן המודרני מתוך רצון לכבד אחד את רצון השנייה (וכמובן להיפך) על ידי כיבוד המסורת ממנה הגיע אחד מבני הזוג החתן או הכלה עורכים בני הזוג טקס חינה גם אם הכלה אינה ממוצא בו נהוג לערוך טקס חינה ולעיתים גם מבלי שלאיש מבני הזוג יש זיקה לכך.

בנוסף, כיום ניתן למצוא חברות הפקה רבות ושונות אשר הבינו את הצורך לשלב בין מנהגי החינה המסורתית המקובלת שהיתה נהוגה בעבר , לבין המציאות הקיימת היום בעידן המודרני שאינה מאפשרת לדוגמא הקמת אוהל מחוץ לבית הורי הכלה כפי שהיה נהוג במרוקו, צביעת חלקים נרחבים בגוף ב או עריכת טקס חינה יום לפני החתונה ומתוך הבנה שכזו החלו לפעול אנשי מקצוע בתחומים רבים אשר מתמקצעים בעריכת טקסי חינה אשר עונים לצרכים השונים של הזוגות הנישאים והוריהם בהתאם למנהגי עדות שונות.

כך למשל ניתן למצוא אולמות רבים אשר מציעים אולמות קטנים המתאימים למספר האנשים המצומצם אותו מזמינים לטקס החינה, תפריטים אותנטיים המתאימים למאכלי עדות שונות ולעיתים ניתן למצוא אולמות שכבר ערוכים מראש עם למתן תלבושות מיוחדות לבני הזוג, הלבשת האורחים בתלבושות מסורתיות, ארגון כניסה לחתן ולכלה בכרכרה או אפריון, עיצוב האולם, ליווי והדרכה צמודים במהלך האירוע ועוד.

כאמור, בעבר היה נהוג להלביש את החתן והכלה בבגדים מסורתיים אותנטיים וכך למשל בעדה התימנית ממשיכים לשמר את מסורת התלבושות המקורית, אבל יחד עם זאת ניתן למצוא למשל בטקסי החינה המרוקאיים שזוגות רבים לא מעוניינים בתלבושות המסורתיות וכך צמחה לה אופנת חינה חדשה שכוללת שמלות מפוארות ומודרניות יותר, בסגנונות שונים כך שכל אחד ואחת יוכלו למצוא את התלבושות שעונות על צרכיו וטעמו.

חינות בעדות השונות נעוצות במקורות שונים, ומקורן ופירושן המילולי גם הוא משתנה לפי הנהוג באותה העדה. יש שאומרים שמקור המילה חינה הוא בנוי מראשי התיבות של מצוות אותן מקבלת האשה מרגע נישואיה ואותן היא חייבת לקיים, ועל ידי קיום טקסי חינות מסמלת האשה את קבלת המצוות כהכנה למעבר לחיי הנישואין. המצוות הן – חלה, נידה והדלקת נרות.

 

מקורות רבים מצביעים על כך שטקסי חינות היו נהוגים מאות שנים בקרב העדות שונות באופנים שונים, כאשר גם בתוך כל עדה היו מנהגים שונים ומגוונים שכללו בין היתר הבדלים באופי הטקס ועריכתו, הלבוש המסורתי שמתאים לכל איזור בתימן ולמנהגי המקום שבו, התכשיטים המסורתיים, משך קיום טקס החינה והמאכלים המותאמים לאותו זרם ואיזור ספציפיים. כיום נהוג לקיים טקסי חינות כסמל למנהגי המסורת המקוריים, מספר ימים לפני החתונה עצמה ולרוב משך ערב אחד בלבד.

 

שינוי נוסף בו ניתן להבחין בין טקס החינה המסורתי לזה המתקיים כיום הינו המועד בו עורכים את טקס החינה, כך למשל אם בעבר היה נהוג לערוך את הטקס יום לפני החתונה, כיום לאור העומד הרב בארגון החתונה, ובנוסף לך הצורך בארגון רב לחינה, נהוג לקחת ,אורח נשימה" ולערוך את טקס החינה כשבוע לפני החתונה.