טקס החינה כיום אינו עוד נחלת יוצאי עדות מזרח בלבד, וניתן למצוא זוגות רבים אשר ללא קשר למוצאם בוחרים לחגוג את טקס החינה המיוחד ומלא השמחה, ולו רק בשביל
החוויה המיוחדת והתחושה האותנטית המשוחררת והשמחה.
במקור סימל טקס החינה את הברכות לשפע, מתיקות ופיריון במעבר הכלה והחתן מחיי הרווקות אל חיי הנישואין המשותפים.
על פי המסורת נהוג היה לחגוג את טקס החינה יום לפני החתונה בסמוך לאחק טבילת הכלה במקווה, ויש כיום שעורכים את הטקס מיד לאחר המקווה אם כי נהוג לערוך את טקס
החינה שהפך היום להפקה בפני עצמו כשבוע לפני מועד החתונה.
הילולה הפקות מתמחים בהפקת אירוע חינה מרוקאית המשלבים בין מנהגי העדה המרוקאית המסורתית שהייתה נהוגה בעבר, לבין העידן המודרני ולרצונם של הזוגות הצעירים
שמבקשים לשמר את המסורת בשילוב עם טעמם ורצונם.
כך למשל תוכלו למצוא בהילולה אוהל חינה מרוקאי מיוחד עשוי וומעוצב בבדים המיובאים ממרורו כמיטב המסורת, בנוסף תוכלו למצוא מגוון תלבושות בסגנון מרואי שיתאימו לטעמם
של אלו המבקשים תלבושות אותנטיות ומסורתיות וגם לטעמם של אלו המבקשים תלבושות אותנטיות אך מודרניות ובקו חדשני וצעיר כך שכל אחד ואחת יוכלו למצוא את התלבושות
שיתאימו לצרכיו וטעמו.
הכלה והחתן יוכלו להינות מכניסה בכרכרה מרוקאית ייחודית בסגנון מרוקאי המאפשרת לרקוד עליה בצורה בטוחה ברחבת הריקודים.
האורחים יולבשו בשלל תלבושות חינה מרוקאיות מסורתיות הכוללות כפתנים, ג'אלביות, דרבושים כובעים סרטים ומגוון אביזרים ליצירת אווירה מירבית.
טקס החינה הוא חלק חשוב ממסורתן של יוצאי עדות רבות שנוהגות לערוך את הטקס לחתן ולכלה לפני יום נישואיהם כאשר לכל אחת מהעדות השונות יש מנהגים משלה שמאפיינים את העדה.
בעדה המרוקאית נהוג גם לערוך טקס חינה לכלה ולחתן כאשר משימת ארגון האירוע מוטלת על פי המסורת המרוקאית על הורי הכלה. בעבר, כשנהגו לערוך את החינה בדקדקנות על פי המסורת, היו עורכים את הטקס ביום שלפני החתונה, בעת צאתה של הכלה מהמקווה. הכלה הייתה יוצאת מהטבילה במקווה כאשר חברותיה מחכות לה לבושות בכפתאנים מרוקאיים צבעוניים וססגוניים, והן אוחזות מגשים מלאי עוגיות מרוקאיות, ריבות מרוקאיות וכל מיני מתוקים. לפי המסורת המרוקאית לאחר צאת כלת החינה מהמקווה היא יוצאת מלווה בבנות משפחתה ובחברותיה לכיוון בית הוריה, כאשר הנשים מלוות אותה בשירה ובריקודים המתאימים לחינה.
עפ"י המסורת המרוקאית את טקס החינה לחתן והכלה העתידיים, יש לערוך יום לפני החתונה. ביום עריכת החינה, לפני תחילת הטקס הכלה הולכת לטבול במקווה בליווי נשים שהן בנות המשפחה וחברותיה של הכלה. הנשים מלוות את הכלה למקווה בריקודים ושירים המלווים במוזיקה מרוקאית מסורתית.
הנשים בשהותן במקווה מגישות שתיה ומתוקים. לאחר הטבילה במקווה הנשים מלוות את הכלה לטקס החינה שנערך בד"כ באוהל בסגנון מרוקאי, שנבנה במיוחד לטקס החינה וממוקם עפ"י המסורת המרוקאית לחוץ לבית הורי הכלה שנהוג שהם אלו שעורכים את טקס החינה.
את הטקס שמטרתו לסמל את המעבר מחיי הרווקות לחיי הנישואין עבור בני הזוג מלווה מוזיקה מרוקאית שכוללת סילסולים ופיוטים רבים, ופעמים רבות בני משפה וחברים שרים לחתן ולכלה ומברכים אותם. במהלך הטקס החתן והכלה לבושים בתלבושות מרוקאיות מסורתיות וגם אורחיהם הנשים והגברים לבושים בתלבושות (כפתאנים וג'אלאביות, טרבושים כתרים, וכד – תמונה). במהלך הטקס מובאת החינה ונהוג למרוח את הכלה והחתן בכפות ידיהן, ידיהן, רגליהם ובמגזרים מסויימים אפילו בצווארם כסמל לברכה, סגולה, מזל ופריון. בסוף טקס החינה עפ"י המסורת הנהוגה ביהדות מרוקו הורי הכלה היו מזמינים את האורחים לביתם לסעודה המכילה שפע של מגוון המאכלים המרוקאים המסורתיים (קוסקוס כסמל לשפע, , שבסופה מוגשים מיני עוגיות ומתוקים ביניהם מופלטות וספינג' מלוות בתה שמוגש בקנקן שנקרא "בראד" - תמונה כדי לברך את הכלה והחתן בטקס החינה למתיקות ושמחה.
קהילות רבות ומגוונות בעיקר מקרב עדות המזרח, אלו שמקורן במזרח אפריקה ואסיה, ביניהן קהילות מרוקאיות, תימניות וטוניסאיות (יהודיות ומוסלמיות) עורכות כחלק מהמסורת טקס חינה לפני חתונת הכלה והחתן שמטרתו בין היתר לסמל את המעבר מחיי רווקות לחיי זוגיות ונישואין. הטקס כולל מנהגים שמטרתם לסמל את השפע, המתיקות, האושר והטוב שיבוא על בני הזוג כמיטב המסורת של אותה עדה. במהלך טקס החינה נהוג לשים מלבושים אותנטיים לפי מנהגי העדה הן לחתן ולכלה והן לאורחיהם, למרוח חינה על כפות הידיים ולעיתים גם על חלקי גוף נוספים כגון רגליים, צוואר ושיער, וכן להגיש מתוקים לאורחים
טקס החינה התימני צבעוני, ססגוני ומלא שמחה ובהתאמה התלבושות הנהוגות בטקסי חינות תימניות גם הן ססגוניות ומשולבות בצבעים רבים, בבדים עשירים ובהמון אביזרים נלווים כמו רקמות שונות ותכשיטים רבים אותם עונדת הכלה המיועדת.
יחד עם זאת, למרות כל הקיצוניות בהדגשת הלבוש, והפגנת הססגוניות והשפע המשתמע מהתלבושות המסורתיות, הקו המנחה תלבושות בטקסי חינות תימניים הוא צניעותה של האשה העוטה בגדים מסורתיים באופן שניתן לראות את פניה (ללא שיערה), ואת כפות ידיה העוטות טבעות על כל האצבעות בלבד.
לפריטי הלבוש השונים ישנם כינויים שונים ומשמעויות רבות כך למשל מזה'ר זהו כינוייה של השמלה המסורתית אותה לובשת האשה בחינה התימנית. השמלה, המזה'ר בדרך כלל בצבע זהב, או שהיא רקומה ברקמות רבות בצבעים ובגוונים רבים של זהב. לבוש נוסף שנהוג להלביש בו את הכלה בטקס חינה תימנית הוא הכביר. את הכלה לובשת מתחת לשמלה מכנס עם רגליות שמטרתו להצניע את גופה ככל שניתן לרגליות אלה קוראים כביר ולרוב גם הן תואמות את השמלה המסורתית ורקומים בצבעי זהב.
לטקס החינה משמעות וסמליות רבה לגבי בני הזוג המאורסים שעתידים להתחתן. לכל עדה יש מנהגים המאפיינים אותה, בהם היא נוהגת במהלך טקס החינה ולהם משמעויות שונות. כך למשל עדות רבות נוהגות לתת לחתן ולכלה מתוקים במהלך החינה כסמל למתיקות שתלווה את חייהם המשותפים, דוגמא נוספת היא האורז שמסמל שפע בהם מברכים את בני הזוג. טקס החינה משמעותו כטקס היא ברכה לזוגיות, פוריות, מתיקות ושפע לבני הזוג הצעירים, הטקס לרוב ססגוני וצבעוני מלווה בגוונים של זהב וכסף כסמל לעושר ושפע.
סמליות נוספת בטקסי החינה היא מעבר הכלה מבית אביה לביתו של החתן, בעבר נהוג היה לערוך את טכס החינה באוהל שהיה ממוקם בחצר הורי הכלה כסמליות לכך. רבים עורכים את טקס החינה גם מיד לאחר המקווה כדי להמשיך את הסגולה והברכה שטמונה בטבילת הכלה במקווה לפני נישואיה. בעדות מסוימות נהוג לתת לכלה להכניס סוכריה לפיה ולהעבירה לפיהן של הנשים הרווקות כסגולה וברכה לזוגיות ולזיווג. יש עדות שנוהגות בעת מריחת החינה על ידי בני הזוג לשים גם עלים ריחניים כדי לגרש עין הרע, ויוצאי עיראק נוהגים לשים חלקום על אצבעות החתן והכלה כסמל למתיקות ושפע.
בכל דרך שבה תערכו ותחגגו את טקס החינה המשמעות תהיה ברכה, זוגיות, פריון, מתיקות ואושר. העיקר שיהיה במזל.
עבר נהוג היה לערוך את טקס החינה לפי מוצאה של הכלה. כיום רבים מעוניינים לרצות את כל ההורים, ומעוניינים לחגוג טקס חינה שמשלב בין שתי עדות, תאמינו או לא – הדבר אפשרי השאלה היא איך עושים את זה?
דוגמא לשילוב נפוץ הוא שילוב בין טקס חינה מרוקאי לטקס חינה תימני. לפני שניתן לכם טיפים בעניין יש לשים לב לשוני מהותי בטקס החינה עצמו והוא בכך שטקס החינה התימני מורכב ממסכת ברכות המוענקות לחתן ולכלה, בעוד שטקס החינה המרוקאי מורכב ממריחת החינה וחלוקת מתנות. לכן כדאי לחשוב האם כדאי לשלב את הברכות בתחילת האירוע ולא בסופו.
בנוסף, צריך לקחת בחשבון לרוב הטקס שייערך אחרון ימשוך אחריו את חגיגת הריקודים העיקרית ואם בחרתם למשל שעיקר המוזיקה בחלק זה בה אתם מעוניינים תהיה תימנית כדאי יהיה לערוך את החינה התימנית אחרי עריכת החינה המרוקאית.
כדי לא לערבב בין החינות השונות מומלץ לערוך טקס חינה אחד אחרי מנת הביניים היות ובתחילת האירוע לא תמיד כל המוזמנים נמצאים, וכן המנה העיקרית תשמש הפרדה ואתנחתא בין טקסי החינה השונים. את טקס החינה השני ערכו לאחר המנה העיקרית כך שימשוך אחריו ריקודים עד אחרון המוזמנים.
בנוגע לתלבושות – בכל טקס חינה נהוג להחליף משפר תלבושות, מכיוון שרצוי שתהיו נוכחים בחינה ותבלו עם משפחותיכם ואורחיכם לא כדאי שתתעסקו כל היום בהחלפת תלבושות , אלא מספיק להקציב 3-4 תלבושות בסך הכל לכל האירוע ולא להתפתות ל- 3 סטים מכל חברת הפקה – זה מתיש וגורע יותר מידי זמן. לא תמיד המוסיף גורע ועצתנו הטובה ביותר היא להסתפק בשלוש תלבושות.
במרבית טקסי החנות התימניות כיום משתמשים במלבושים שמתאימים ומקובלים עפ"י המסורת ללא הבדלים מהותיים. פרטי הלבוש הנהוגים בטקסי חינות תימניים נושאים איתם משמעות וסמליות רבה.
לבושה של הכלה העתידית במהלך טקס חינה תימני הוא צנוע ומכסה את כל שטחי גופה, ובמהלך טקסי החינה נהוג להחליף בדומה לטקסי חינות מרוקאיים תלבושות מסורתיות כ- 3 פעמים. הכלה עוטה על עצמה תכשיטים רבים כבדים מאוד הכוללים מחרוזות רבות וטבעות על כל 10 אצבעות ידיה בסמליות שמאפיינת כניסה לחיים כבדים שניתן להפוך אותם ליקרים.
הכלה במהלך הטקס עוטה על ראשה כובע שעטור בפעמונים רבים כאשר הפעמונים באים לסמל את הפוריות והפריון של הכלה. כאמור הכלה עוטה על עצמה תכשיטים רבים שבמסורת התימנית במהלך טקסי חינות התכשיטים צריכים להיות מצבעים עזים של ירוק, אדום וכחול שמטרתם לשמש כמחסום נגד עין הרע.
במרבית העדות, כמו גם בעדה התימנית נהוג שהורי הכלה הם אלו שמארגנים ועורכים את טקס ה חינה כסמל למעבר הכלה מבית אביה. בתימן נהוג היה לערוך טקסי חינות בהפרדה מוחלטת בין נשים לגברים כאשר תפקיד האורחים הגברים היה לשמח את החתן המיועד ותפקיד הנשים היה לשמח ולרקוד עם הכלה המיועדת.
כיום מקובל בטקסי חינות תימניות (בקרב חילוניים בד"כ) לערוך את הטקס כאשר הגברים והנשים מעורבים ביחד ושניהם רוקדים ומשמחים את הכלה והחתן.
התלבושת בטקסי החינה הן לרוב עפ"י תרבות צנעה ולטקס יש סדר והתנהלות מסוימים.
לאחר הלבשת בני הזוג נהוג ללוות אותם לאולם עם שיירה שמלווה אותם, ולבושה בתלבושות מסורתיות שלרוב גם הן מאפיינות את תרבות צנעה המסורתית. השיירה מלווה אותם בזאפה שזו שירה תימנית מסורתית, אותה מלוות הנשים בתופים. במהלך טקסי חינות מרוקאיות כאשר מלווים את בני הזוג הנשים נוהגות שאת מגשים מלאים בעוגיות וממתקים כסמל למתיקות ולברכה אותם הן נושאות לבני הזוג. בטקסי חינות תימניות הנשים נוהגות לשאת סלסילות קש צבעוניות ומפוארות, בתוכן נרות צבעוניים דולקים ופרחים ססגוניים וישנם הנוהגים בטקס החינה התימנית לשים ביצים מעוטרות בסלסילות כסמל לפוריות.
התלבושות לחינה התימנית - כיום נהוג להלביש את בני הזוג העורכים חינה תימנית בבגדים המשויכים למסורת צנעה.
טקס החינה כולו צבעוני, ססגוני ומלא שמחה ובהתאמה התלבושות הנהוגות בטקסי חינות תימניות גם הן ססגוניות ומשולבות בצבעים רבים, בבדים עשירים ובהמון אביזרים נלווים כמו רקמות שונות ותכשיטים רבים אותם עונדת הכלה המיועדת.
יחד עם זאת, למרות כל הקיצוניות בהדגשת הלבוש, והפגנת הססגוניות והשפע המשתמע מהתלבושות המסורתיות, הקו המנחה תלבושות בטקסי חינות תימניים הוא צניעותה של האשה העוטה בגדים מסורתיים באופן שניתן לראות את פניה (ללא שיערה), ואת כפות ידיה העוטות טבעות על כל האצבעות בלבד.
לפריטי הלבוש השונים ישנם כינויים שונים ומשמעויות רבות:
מזה'ר – כינוייה של השמלה המסורתית אותה לובשת האשה. השמלה בד"ר צבעה זהב, או שהיא רקומה ברקמות רבות בצבעים ובגוונים רבים של זהב.
כביר – הכלה מתחת לשמלה לובשת מכנס עם רגליות במטרה להצניע את גופה ככל שניתן. לרגליות אלה קוראים כביר ולרוב גם הן תואמות את השמלה המסורתית ורקומות בצבעי זהב.
המסורת ההודית כוללת גם היא טקס חינה צבעוני ומיוחד, מלא טקסים עם משמעות רבה לברכה לחתן ולכלה. בחינה ההודית תוכלו למצוא אוהל הודי מקושט במוביילים של פרחים צבעוניים, כאשר במרכז האוהל מונחים שני כסאות לחתן ולכלה עטופים בבד לבן כסמל לטוהר, ומדליקים בתוך האוהל נר "סמאי" לשמירה והגנה מעין הרע ולטיהור האוהל. את הכלה מלבישים בסמלת ה"סרי" ההודית המסורתית, בצבע ירוק כסמל לפריחה צמיחה ולבריאות.
במהלך הטקס מניחים על הכלה והחתן זרי פרחים צבעוניים ועונדים להם תכשיטים כסמל לשפע ושגשוש, וכנגד עין הרע.
בנוסף, במהלך הטקס מי מהמוזמנים שמעוניין לברך את החתן והכלה מפזר עליהם אורז ושם מטבעות כסף במגש שהוכן לצורך כך. האורז הוא סמל לעושר ולפוריות. באוהל עצמו מניחים מגשים גדושי סוכריות ומטבעות למתיקות ושפע כלכלי. בעדות שונות החינה מונחת על ידי החתן והכלה בצורות שונות, כך למשל בטקס חינה מרוקאי נהוג למרוח את החינה במרכז כף היד בצורת מטבע, בעדה העיראקית מניחים כדורי חינה בקצות האצבעות ביד אחת של בני הזוג וביד השניה שמים חלקום, בחינה הודית מורחים את החינה על אצבע ימין של כל אחד מבני הזוג וגם כאן כמו בשאר העדות מוזמנים האורחים לאחר מריחת החינה לחתן ולכלה, למרוח על ידם חינה לסגולה וברכה.
טקס החינה ההודי מלווה במוסיקה הודית מסורתית והוא טקס ססגוני, צבעוני מרגש ומיוחד.
